לפעמים קשה לנו להקשיב לאחרים
זה יכול להתבטא בכך שאנחנו קצרים בהקשבה,
שתוך כדי “הקשבה” אנחנו גולשים בפלאפון – ולא באמת מקשיבים,
שאנחנו משחקים אותה מקשיבים – אבל חושבים על משהו אחר,
שאנחנו בכלל לא משתפים ולא מתייעצים – כי אנחנו לא רוצים לשמוע מה אחרים אומרים,
או שבמקום להקשיב (הקשבה אמיתית) – אנחנו כבר מנסחים את התשובה הידועה לנו מראש. אנחנו לא באמת מקשיבים ולכן לא בהכרח עונים תשובה עניינית. (דבר שאופייני מאוד לאנשים בויכוח).
זה מעולה להיות בטוחים באמת שלנו!
זה כמובן בסדר גמור לא להתייעץ/לשתף/לדבר עם אנשים – שמראש אנחנו יודעים שהדעות שלהם לא נכונות לנו,
זה כמובן נכון מאוד בשבילנו, לא לקבל דברים שלא נכונים לנו.
ובאמת יש נושאים/אנשים שלא בא לנו לשתף אותם
והכל בסדר גמור,
אך חשוב שנדע – שיש בכך גם הפסד שלנו.
כשאנחנו לא באמת מקשיבים,
אנחנו מפספסים את ההזדמנות לשמוע דעה אחרת.
להיחשף לכיוון חשיבה אחר,
לעמת את דעתנו מול דעה אחרת.
יכול להיות שההקשבה תגלה לנו משהו אחר,
משהו חדש,
משהו שיפתח לנו צוהר לאזור שלא ראינו,
משהו שנבין שהוא נכון יותר בשבילנו.
ויכול להיות שלא,
ואז נהיה חזקים יותר עם הדעה/הבחירה שלנו.
כשאנחנו עושים חיפוש בגוגל,
אנחנו מקבלים אין ספור דעות, תשובות, חוות דעת,
ואנחנו קוראים רבים מהם,
בחלק מתעמקים יותר ועל אחרים מרפרפים,
אך זה פורש בפנינו מגוון אפשרויות שמאפשרות לנו לעשות בחירה.
עצם החיפוש,
מאפשר לנו להיחשף לעוד כיוונים,
עוד נקודות מחשבה,
שאולי לא היו ידועים לנו מראש.
אז למה אנחנו לא עושים את זה?
למה פעמים רבות אנחנו בוחרים לא לשתף/להתייעץ?
יש הרבה סיבות,
בואו נראה שתיים מהם –
הראשונה – חשש שישנו את דעתנו
אנחנו מפחדים “שיכריחו” אותנו או יגרמו לנו לעשות משהו שאנחנו לא באמת רוצים.
זה חשש שיותר אופייני לאנשים עם חוסר ביטחון עצמי, שמתקשים להגיד “לא” או לעמוד על שלהם,
אבל לא בהכרח,
זה יכול גם להיות רלוונטי לאנשים שלא לגמרי בטוחים בדעתם/בחירתם וחוששים שלאחרים יכולה להיות השפעה עליהם.
השניה – שאנחנו בטוחים באמת שלנו
ומרוב שאנחנו בטוחים בעצמנו,
אנחנו לא רואים טעם להקשיב למישהו אחר.
ודווקא – כשזה מה שאנחנו מרגישים,
לעיתים קרובות יש לנו הרבה מה להרוויח משמיעה של דעה נוספת,
ומ”פתיחת הראש” לכיוווני מחשבה נוספים.
תקשיבו לי,
לפעמים שווה להקשיב!
