יש לה עסק של סדנאות והוא לא צומח,
היא הגיעה אלי כי היא הבינה שמשהו בתוכה הוא זה שעוצר את העסק מלצמוח.
איך עושים שינוי פנימי? איך מתמודדים עם המעצור הפנימי הזה?
באופן כללי, הדרך הכי טובה לעשות שינוי הוא מבפנים ומבחוץ בו זמנית.
מבחוץ – זה עשיית פעולות מעשיות. עבודה מהשכל. מהמודע.
לדוגמא – לפרסם את העסק, לבנות סדנאות נוספות, לייצר שיתופי פעולה וכדומה.
או מה שהיא בחרה – לייצר שיתופי פעולה ולבנות פליירים של מגוון הסדנאות שלה
מבפנים – זו עבודה פנימית לזיהוי דברים פנימיים שעוצרים אותנו מלהתקדם/להצליח, זו עבודה מהרגש. מתת המודע.
לדוגמא – הפחד מהצלחה, הפחד מכישלון, חוסר יכולת לנהל זמן, דחיינות וכדומה.
או במקרה שלה – חוסר ביטחון עצמי (אני לא מספיק טובה), פרפקציוניזם שהכל חייב להיות מושלם, והביקורתיות של אמא שלה שממש עוצרת אותה מלפעול ולהתקדם.
השילוב של שניהם הוא מדהים – כי הוא פועל על הנפש דו כיוונית.
כשאנחנו חוששים ממשהו, הוא “עולה” על הסקלה בין קשה/בלתי אפשרי לבין מסוכן בשבילנו.
והסקלה הזו, האמונות הללו, ממש עומדות כעין חומה בינינו ובין המטרה שלנו.
כשאנחנו מתחילים לעשות פעולה דו כיוונית – אט אט החומה הזו מתערערת ומתפוררת.
מצד אחד (מבפנים) אנחנו מנקים חסמים פנימיים והדרך לפעול נהיית קלה יותר ויותר.
ובמקביל מהצד השני (מבחוץ) הפעולות שאנחנו עושים מתחילות לייצר בתוכנו תחושות של הצלחה, עשייה, התקדמות, צמיחה… שמטביעים בתת המודע את ההבנה שזה אפשרי ובטוח בשבילנו, שאנחנו כבר מתקדמים ומצליחים.
אותו הדבר בביטחון עצמי
מצד אחד (מבפנים) אנחנו רוצים לזהות מה שעוצר אותנו מלהאמין, לאהוב, להעריך, לסמוך… על עצמנו – וכמובן לאחר הזיהוי לנקות אותם.
ומצד שני (מבחוץ) אנחנו רוצים להתחיל ולייצר פעולות שכבר ישדרו לתת המודע שאנחנו מצליחים, שאוהבים אותנו, שאנחנו מוערכים, שאנחנו יכולים, שזה אפשרי בשבילנו…
מה שמעניין, שלמרות שנראה שהעבודה היחידה החשובה היא העבודה מבפנים, גם לפעולות מבחוץ יש השפעה ענקית עלינו.
הפעולות מבחוץ, הן כמו קפיצה של אמונה (מכירים את המושג? קירגור? Leap of faith?) כמובן, בהשאלת המושג (שבמקור שלו הוא דתי)
כשאנחנו עושים אפילו פעולה אחת קטנה החורגת מההתנהגות הרגילה שלנו, פעולה אחת שהיא מעין קפיצה קדימה, קפיצה שמצריכה אומץ ואולי גם מאמץ, אך עדיין היא ביכולת שלנו,
אט אט החומה הפנימית הזו, החומה של לא אפשרי, החומה של אני לא שווה, אני לא מוערכת… הולכת ומתפוררת.
רוצים דוגמאות לפעולות?
- פעם אחת ביום לעמוד על שלנו
- לנהל שיחה בצורה ישירה וברורה (ונעימה) עם מישהו שכבר זמן רב אנחנו נמנעים מזה
- לפרסם פוסט (או תמונה) בקלילות, בלי לחשוב מה יגידו/מה יאמרו
- לבקש עזרה ממישהו באיזה שהוא נושא
- לפנות לאנשים ברחוב ולנהל איתם שיחת סמול טוק
- לפרגן לבוס שלנו או לאדם שאנחנו מעריכים ומתקשים לשוחח איתו באופן טבעי
יש כמובן עוד אינספור אפשרויות ,
כשמה שחשוב זה לבחור משהו שהוא קפיצה משמעותית, אך אפשרית, בשבילנו.
