מתמודד עם דחיינות?

דחיינות היא שם כולל להתנהגות של הימנעות מביצוע משימה או דחיית ביצועה, אשר יכולה לנבוע ממספר גורמים שונים. מאמרים רבים וטובים מפרטים מגוון סיבות לדחיינות, במאמר זה נתייחס לגורם אחד.

חישבו על משימה שדחית/ם לאחרונה:
מה הייתה המשימה?
מדוע דחית/ם אותה?
מה יש במשימה הזו שגרם לך/ם להימנע מעשייתה?
מה במשימה הזו מרגיש מאיים, כך שלא בא לנו לעשות אותה עכשיו?

פעמים רבות, אין אנו מודעים לסיבה שגורמת לנו לדחות את המשימה, אך אם נעצור לחשוב, יתכן ונגלה שאנו דוחים את המשימה מתוך אחת מהתחושות הבאות:
המשימה שנואה עלינו ואנו לא רוצים לבצע אותה / המשימה קשה מדי / לא נראה לנו שנצליח לבצע את המשימה / לא נראה לנו שנסיים את המשימה בהצלחה ובהתאם לסטנדרטים שלנו או של מבקש המשימה / המשימה אינה נראית דחופה / נראה לנו שלא נצליח לסיים את המשימה בזמן, ואנו מוותרים על ביצועה / המשימה ארוכה ואין לנו זמן לבצע אותה עדיף שנחכה ל… אז יהיה לנו זמן רב פנוי / חסר לנו מידע כדי לבצע את המשימה / המשימה דורשת התעמתות עם מציאות/אדם שאנו מפחדים להתעמת איתה/איתו…..

כלומר, המשימה נדחית בגלל תפיסה שיש לנו על עצמנו (לא מסוגלים / לא יודעים / לא נצליח…) או אודות המשימה (גדולה מדי, מורכבת מדי, בלתי אפשרית…).

התפיסות הללו, הנקבעות לרוב על סמך נסיון החיים שלנו ותובנות שאספנו לאורך כל הדרך (חינוך, טלוויזיה, חברים..), נקראות אמונות מגבילות, שכן הן תפיסות שאינן מוכחות באופן אובייקטיבי, הן מנהלות אותנו ומגבילות אותנו מעשייה, ובעצם משאירות אותנו תקועים במקום, שלא בהכרח נכון וטוב לנו. לעיתים קרובות הן אמונות שאנו לא מודעים לקיומן, ולא מודעים לכך שהם מנהלים אותנו.  

שלושת הקשיים הגדולים בהתמודדות עם האמונות הללו הן:
– לעיתים קרובות אין אנו מודעים לאמונות אלה.
– אנו מקבלים את האמונות הללו כאמת מוחלטת, מעל לכל ספק, בין שאנו מודעים להם ובין שלא
– אנו מוצאים במציאות הוכחות לכך שהאמונות הללו אכן נכונות.

אך האם זה אכן כך? האם האמונות הללו אכן נכונות? האינטרנט מלא בסרטונים על אנשים בעלי מוגבלות פיזית, שנחישותם העיקשת הביאה אותם לגבהים שאנשים בריאים לא מגיעים אליה, היתכן שאנו לא מסוגלים לבצע את המשימה שבפנינו?

אולי האמונות המגבילות האלה אינן נכונות, והן קיימות אך ורק בתת המודע שלנו?
האם יצא לכם לבצע משימה, שחששתם ממנה, ולאחר השלמתה הופתעתם מקלות ביצועה?
האם יצא לכם לבצע משימה “מאוסה” ולגלות שאתם יכולים להנות ממנה?
האם יצא לכם להתעמת עם אדם שחששתם מהעימות איתו, והופתעתם לגלות הבנה מצידו?

אני, בכנות, יכולה לענות בחיוב על כל השאלות הללו. מאחר ומשימות שנדחות, לרוב צוברות משקל כבד יותר, נהיות מאיימות יותר, ולעיתים אף פוגעת באנשים הסובבים אותנו, אני מעדיפה תמיד לשנות את השאלה. במקום – האם אני יכולה לבצע את המשימה. איך אני יכולה לבצע אותה. במקום – למתי אפשר לדחות את המשימה המבאסת הזו, איך אני מבצעת אותה ונהנית ממנה….

אבל איך מתמודדים עם האמונות המגבילות? איך מתמודדים עם משימה שאנו מעדיפים לדחות אותה? שני דרכים:
– לייצר אמונות מאפשרות, מחזקות ומעצימות
– להקפיד להיות בעשייה

 א. ייצור אמונות מאפשרות, מחזקות ומעצימות
התהליך הנכון בשינוי אמונה מגבילה כרוך בזיהוי האמונה המגבילה כשלב ראשון, אך אחר ותהליך זיהוי האמונות המגבילות לרוב אינו פשוט, לעיתים אפשר לדלג הישר לשלב בניית אמונה מעצימה. מאחר ואנו יודעים, שבמקום פנימי, בתת המודע, מהדדים אמונות מגבילות, בואו נייצר באופן מודע, לקראת משימה שעומדת על הפרק, אמונות מאפשרות, מעצימות ומחזקות. נשנן אמונות אלו פעמים רבות ככל האפשר, נשמח על כל הצלחה ועל כל פעם שנראה במציאות שהאמונה החדשה נכונה, נעשה זאת עד שתת המודע יאמץ את האמונה החדשה, ויחליף בהן את האמונות המגבילות. לאחר שתת המודע יאמץ אמונות חדשות, הן יהיו האמונות שיגבו אותנו בפעם הבאה שנעמוד בפני משימה חדשה.

דוגמאות לאמונות: אני מוצא/ת עבודה בקלות ובמהירות, אני מצליח/ה להרכיב את השולחן בקלות, אני מספיק/ה המון היום בעבודה, היום שלי שמח ורגוע, השיחה עם הבוס מתקיימת בנועם ובהבנה….

חשוב לבחור כל פעם נושא אחד לעבודה ולא לנסות לשנות אמונות מגבילות רבות במקביל.

ב. להיות בעשייה
הדרך לבצע משימה היא פשוט להתחיל. להיכנס לאנרגיה של עשייה. כשמתחילים – גם בכח ובחוסר רצון, מקבלים חשק להמשיך. כשמתחילים – מגלים מה מצליח ומה לא ולומדים ומתפתחים מכך עד להשלמת המשימה. כשמתחילים – אפשר להשלים את המשימה, ואין שמחה כמו הצלחה בהתמודדות עם קושי. כי צריך לזכור: גמדים קטנים קיימים רק באגדות ומשימות לא משלימות את עצמן (לרוב). אפשר ורצוי להתייעץ ולהעזר באחרים, אי הצלחה אינו מוכיח שאני לא יוצלחת – אלא שאני בשלב למידה והתקדמות, ואפשר להנות גם מתהליך למידה.

אז יאללה – בואו נשלים משימות!