בזכות הגמישות

שאלון קצר:

• תכננתם להכין קיש בטטות לאורחים ואתם מגלים שאין בטטות במכולת:
• תעברו דרך חנות נוספת לחפש בטטות.
• תקנו קישואים במקום.
• אתם מתקרבים לתחנה בריצה ורואים את האוטובוס שלכם נוסע:
• תתבאסו ותחכו סבלניים / עצבניים לאוטובוס הבא.
• תנסו לחשוב אם יש דרך נוספת להגיע למחוז חפציכם.
• תלכו לברר בדלפק מודיעין / תשאלו אנשים בתחנה, על דרך אחרת למחוז חפצכם.
• אתם באמצע פרויקט חשוב בעבודה, ומשהו משתבש:
• תתעקשו על התכנון המקורי, עד שתשיגו את המטרה.
• תחפשו דרך אחרת להשיג את המטרה שקבעתם.
• תבחנו את האופציות העולות / הקיימות כעת, ותבחנו לאורן את הפרויקט המתוכנן. לאחר מכן תחליטו על המשך הביצוע.  
• חבר לעבודה מעיר לכם שטעיתם:
• תוכיחו לו שטעות בידו והצדק בידכם.
• תקשיבו לו ותבחנו את דבריו נכונים או שהוא טועה.
• תבחנו את דבריו ותראו מה אתם יכולים ללמוד ממנו.

שלושת השאלות הראשונות בשאלון מתארות קושי המערער את התכנון שתכננו מראש. אפשר להמשיל זאת לאדם המתכנן לעבור בדלת ומגלה שהיא נעולה. לאן ילך?

בידו להתבאס, לעמוד ליד הדלת, לנסות שוב ושוב את הידית, לדפוק חזק, לצעוק, לכעוס…. או להסתובב ולראות אלו דלתות אחרות פתוחות ולאן הן יכולות להוביל אותו.

בידו לבחור אם להישאר פאסיבי, תקוע וחסר אונים, או לראות את הדלת כאתגר העומד בפניו, להתלהב מהאתגר, לחקור אותו ולצמוח ממנו הלאה.

אלכסנדר גרהאם בל אמר: “כשנסגרת דלת אחת נפתחת אחרת. אבל לעיתים קרובות אנו ממשיכים להביט בצער רב כל כך בדלת סגורה, עד שאיננו רואים את זו שנפתחה בפנינו”.

חישבו על כך רגע.

את הדלתות הקיימות, שאנו מתכננים לעבור דרכן, בחרנו בעזרת הידע הקיים אצלינו. הדלתות האחרות שנפתחות הן אלה שלא חשבנו עליהן, לא ידענו שהן קיימות, ולא לקחנו אותם בחשבון כאפשרות לבחירה.

אם לא היו “חוסמים” לנו את הדרך “ומכריחים” אותנו לחפש דלתות אחרות, יתכן שלא היינו מגלים אותן לעולם. לעיתים קרובות נגלה, שהדלתות החדשות מובילות אותנו לתוצאה טובה יותר, ולהצלחה רבה יותר, מאשר תכננו ומאשר חשבנו שאפשרי.

בואו נסתכל על דוגמת פשוטה מהחיים, שבפשטותה ממחישה את הרעיון:

מעשה שהיה כך היה: בזמנו למדתי ברמת השרון, ועשיתי את דרכי מירושלים באוטובוס שיוצא אחת לשעתיים ומגיע לצומת מורשה. מצומת מורשה הייתי חוצה את הכביש הראשי ונכנסת רגלית לרמת השרון ובאוטובוס פנימי או מונית מגיעה למקום הלימודים. משך זמן הנסיעה הכולל ארך כשלוש שעות, והייתי תמיד לחוצה להספיק את האוטובוס ולהגיע ללימודים בזמן

באחת הפעמים פספסתי את האוטובוס ב2 דקות. ישבתי מתוסכלת על ספסל בתחנה המרכזית, ושנאתי את עצמי. ידעתי שאני הולכת לאחר, ובגדול, ושקלתי אם שווה לחכות לאוטובוס הבא או שמא עדיף לוותר על יום הלימודים. באותו רגע נזכרתי באופציה לא מומלצת שהזכירה חברתי בעבר, על נסיעה דרך תל אביב. חשבתי שאין לי מה להפסיד וזוהי ההזדמנות לנסות אפשרות זו. נקל לשער את הפתעתי, כשגיליתי שלמרות שיצאתי מאוחר מהרגיל מירושלים, הקדמתי בחצי שעה את זמן ההגעה עם האוטובוס המוצלח והישיר.

מסתבר שלמקום הספציפי בו ממוקמים הלימודים ברמת השרון הנסיעה דרך תל אביב מהירה יותר.

אילו לא הייתה נסגרת בפני הדלת (של האוטובוס המוצלח) לא הייתי מגלה את האופציה הטובה יותר (של האוטובוס המוצלח באמת), ובמשך שארית שנת הלימודים, הייתי נוסעת בדרך הארוכה.

באופן עקרוני, אני שייכת לתומכים בתכנון החיים. אלה שהמטרה ברורה להם, ואשר פירטו אותה למשימות מוגדרות ואופרטיביות לביצוע. אני חושבת שכשהחיים מנהלים אותנו, ישנו סיכוי גבוה שנתעורר יום אחד ונשאל את עצמנו לאן נעלמו שנים יקרות מחיינו. וכשאנו מנהלים את החיים, מגדירים מטרות ויעדים, ופועלים להשגתם, הסיכוי שלנו להצלחה ולאושר רב יותר.

אבל!

בחירת מטרות ובניית תכנית להשגתם, אין משמעותה קיבעון מחשבתי במהלך הדרך. מניסיוני, גמישות מחשבתית תמיד מביאה להצלחה לא משוערת ולא מתוכננת, ופותחת אותנו

לאפשרויות חדשות ומלהיבות.

חישבו על כך:

מה פספסנו עד כה כשהיינו מקובעים לדרך שלנו ולא נתנו הזדמנות לכיוון אחר להופיע?

מה אנו מפסידים מכך שאיננו קשובים לאנשים אחרים אלא עסוקים בלהצדיק את עצמנו ואת דרכנו (גם אם היא מוטעית וגם אם היא מוצדקת)?

האם החיים אינם יותר שלווים כשאנו מברכים על הגעת הדלתות הסגורות המאתגרות, מאשר מסתכלים עליהם ככישלונות, קשיים ומחסומים?

הבה נהיה גמישים!