מכירים את זה שמבקשים מאיתנו משהו שקשה לנו?
משהו שדורש מאיתנו לצאת מעצמנו?
להתגבר על חוסר הביטחון העצמי ולעשות, לומר, לפעול
ואנחנו עושים קולות של בת יענה?
מהססים, מגמגמים, מעכבים, דוחים, שואלים שאלות מעכבות, נמנעים…
אז זהו, שלפעמים יש לדחיינות ולהססנות הזו מחיר…
לפעמים המחיר הוא מחיר האנרגיה שלנו
זה שיש לנו משימה על הראש
זה שהמצפון מייסר אותנו ומזכיר לנו ללא הרף את המשימה
זה שמפעם לפעם יש לנו פחות ופחות כח לעשות אותה (או פחות ופחות אמון בנו שנצליח לעשות אותה)
לפעמים המחיר הוא שהמשימה פשוט הופכת קשה יותר.
הדחייה שלנו, גורמת למשימה לצמוח.
ואם לפני כן היה קשה לנו לפעול,
עכשיו קשה לנו עוד יותר.
רוצים דוגמא?
בבקשה:
באופן כללי קשה לה לענות בווטסאפ
זה מרגיש לה ניכור, זה מרגיש לה שהיא לא עוברת טוב
כך שכשהיא קיבלה את הבקשה מאחראית הקבוצה
לשלוח מהר ניסוח קצר לפרסום דחוף של ההרצאה שלה
היא דחתה את זה.
ואז כשהבינה שזה באמת דחוף
היא התייעצה איתי
וניסחנו יחד ניסוח ראשוני, שהיא הייתה צריכה לקרוא אותו שוב ולראות אם זה טוב לה, או שתעשה כמה שינויים.
זה עדיין הרגיש לה קשה מדי
ובכלל היא הייתה באמצע משהו
והיא דחתה שוב.
כמה הוקל לה,
כשאחראית הקבוצה
שלחה לה את ההודעה הבאה:
אני מבינה שאת עמוסה
ניסחתי משהו,
לאישורך
מיד היא אישרה את הניסוח.
היא קראה אותו? רפרפה עליו
לא ברור…
מישהו עשה את המשימה במקומה
צריך עוד להתלבט?
לא!
מה שכן, בבוקר ההרצאה
היא במקרה קראה את הניסוח, והפעם בעיון
וקלטה שהוא לא קשור לתוכן ההרצאה שלה בפועל.
כלומר, אחראית הקבוצה הבטיחה בשמה
הרצאה אחרת ממה שהיא באמת נותנת.
ועכשיו היא חייבת לשבת ולראות מה עושים.
המשימה שהייתה נראית קשה אז
הפכה לקשה פי כמה וכמה
והצריכה ממנה הרבה זמן של תכנון
עד שמצאה את הדרך להתייחס ולתת גם את מה שהבטיחה בהודעה אחראית הקבוצה.
אז בפעם הבאה
שיש לכם משימה שמרגישה קשה, תשאלו את עצמכם את השאלות הבאות:
– האם אי עשיית המשימה תעלים אותה? או שהיא תשאר ותמתין לי?
– האם אשלם מחיר גבוה על דחיית המשימה?
= אולי עדיף לי פשוט לקפוץ למים, לעשות את המשימה, ולהיות כבר אחריה?
כי לפעמים, זה בסדר לדחות,
ולפעמים, המחיר שאנחנו משלמים רק עולה
תעשו את השיקול 😊
