שאפתנות ומאמץ שמושקע במטרה מסויימת זה בריא.
גם להציב דרישות גבוהות מעצמנו זה טוב, זה גורם לנו לצמוח, להתפתח ולהתקדם. מצוין.
כלומר, פרפקציוניזם במידה – זה מעולה.
הבעיה בפרפקציוניזם מוגזם
זה שהוא מכניס אותנו ללחץ מאוד גדול
זה גורם לאנשים להשקיע ולעבוד שעות מטורפות, לפעמים עד שהם מתמוטטים
זה אפילו יכול לגרום לאנשים לא להשלים למשימות, מהסיבה הפשוטה כל עוד לא השלמנו אנחנו בסדר.
ברגע שאנחנו משלימים את המשימה, אנחנו יכולים להסתכן בכישלון. אז עדיף לא להשלים משימות.
ד”ר תומס קיוראן חקר במשך למעלה מ30 שנה, יותר מ40 אלף סטודנטים בארצות הברית- קנדה- בריטניה,
ואת התוצאות הוא שיתף במוסף עיתון הארץ (מתאריך 5.6.20).
מהממצאים שלו עולה שעם השנים הפרפקציוניזם הולך ומחמיר,
ומשנה לשנה רואים איך הסטודנטים מעלים את הרף שהם מצפים מעצמם להצלחה.
למה זה קורה?
אולי הרשתות החברתיות שכל כך נפוצות, או גם העובדה שהעולם הפך לגלובלי וקטן, גורמים לתחרותיות לעלות,
יחד עם הצורך להוכיח כל הזמן את היכולות שלך, ההצלחה החומרית שלך והסטטוס החברתי שלך.
זו תכונה אישיותיות המשלבת סטנדרטים אישיים גבוהים יחד עם ביקורת קשה ומתמדת על הערך העצמי.
או במילים אחרות הצבת מטרות שהן לא ריאליות. הצבת סטנדרטים בלתי אפשריים של הישגים.
לפי ד”ר קיוראן יש שלושה סוגי פרפקציוניזם:
פרפקציונזם מונחה עצמי – אנשים שמציבים לעצמם דרישות וסטנדרטים גבוהים במיוחד.
פרפקציוניזם חברתי – תפיסה של אדם את סביבתו כתובענית, כשופטת בחומרה את מעשיו והישגיו
פרפציוניזם מונחה אחרים – אדם שמציב דרישות גבוהות מהסביבה שלו.
ברגע, שאנחנו מחפשים את המושלמות
אנחנו מתקשים להכיל אי הצלחה, טעות, כישלון
וכל דבר כזה הופך למגדיר אותנו
אם לא הצלחנו, אם אנחנו לא עומדים בסטנדרט החברתי,
אם אין לנו רכב או שאין לנו עבודה טובה
זה אומר שאנחנו כישלון
ואם אנחנו כישלון, כדאי לנו להיזהר, להימנע מלפעול ולהתקדם, לא להתבלט, לפעול רק בתחום המוכר לנו – התחום שנצליח בו
© כל הזכויות שמורות, לרתום את הרצון, 2023